תגיות: ספירת העומר

בגיל 8 שאלה אותי בתי הבכורה: אבא, למה סופרים "היום אחד ועשרים יום", ולא "כרגיל", עשרים ואחד?
התשובה הראשונה שעולה בליבנו היא "כי כך זה בתנ"ך".
אך אין זה מדויק. בספר חגי נאמר: "בַּשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ"!
ישנן שתי שיטות לתיאור מילולי של מספרים המורכבים מעשרות ומאחדות: שיטה המקדימה את מנין העשרות לאחדוֹת (סדר יורד – עשרים ואחד, ארבעים וחמישה), ושיטה המקדימה את מנין האחדוֹת (סדר עולה – אחד ועשרים, חמישה וארבעים). בדרך כלל, כל לשון מלשונות העולם אוחזת באחת משיטות הספירה: יש שפות האוחזות בסדר עולה (כגון: גרמנית ובעקבותיה ה"גרמנית-יהודית" – יידיש), ויש הנוקטות בסדר יורד (כגון: אנגלית ופורטוגזית). בלשון הקודש משמשים באותה שפה שני הסדרים, כאשר בעברית המדוברת כיום רגילים להשתמש בסדר היורד ולהקדים עשרות לאחדוֹת, ואילו בסדר העולה משתמש מי שבוחר בסגנון גבוה, ארכאי ו"מקראי".

אך כאמור,
שתי שיטות הספירה מצויות כבר בלשון המקרא.
בכל המקרא, גם בעברית וגם בארמית, במספרים 11-19 אין לנו אלא הסדר העולה בלבד, כגון: שְׁנֵים עָשָׂר, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה (וכן בארמית: תְּרֵיסַר וכיו"ב), והמספרים שלמעלה מעשרים מופיעים בעברית המקראית לפעמים בסדר יורד ולפעמים בסדר עולה.
יש מסבירים ששיטת הספירה תלויה בדבר הנִספּר, למשל במניין של שָנִים נוקטים הכתובים בסדר יורד, ובמניין של יָמים נוקטים בסדר עולה. אך לכלל זה חריגים רבים מאוד: יש ימים בסדר יורד – "וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים…
ויש שנים בסדר עולה – "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז, כח), ועוד.
האם שיטת הספירה תלויה בסגנון אישי של מחבר הספר?
ככלל ניתן לראות נטייה כללית בלשון התורה להעדפת הסדר העולה, ואילו ברוב ספרי נביאים וכתובים ישנה נטייה כללית להעדפת הסדר היורד.
ואולם, בדיקה שיטתית מוכיחה ששתי השיטות מצויות גם בלשון אותו ספר ואותו נביא. יתרה מזו, מצאנו בדברי כלב בן יפונה את שתי שיטות הספירה באותו הדיבור עצמו : "וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה, אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה" (
העובדה ששתי השיטות יכולות לשמש כאחד בפי אותו הדובר, ובאותו ספר, וביחס לאותו מושא, מלמדת שלפחות בפי חלק מדוברי העברית המקראית היו רגילות שתי השיטות.
לסיכום: ההשקפה הרווחת המזהה את הסדר העולה עם "לשון המקרא" – איננה מדויקת; אמנם הסדר העולה נפוץ יותר בתורה (אך לא בנביאים וכתובים, אך הסדר היורד איננו פחות "מקראי".
מה שנכון הוא שבעברית שלאחר המקרא התפשט מאוד הסדר היורד, ואולי בהשפעת הלשון הארמית, שבה מצאנו רק את הסדר היורד.
כל הקורא מקרא ותרגום נוכח לראות כיצד הסדר העולה בלשון התורה מתורגם בעקביות לסדר יורד.

מנהגי הספירה השונים העסיקו את פוסקי ההלכה, בדיונם בשאלה כיצד לציין את זמן כתיבת הגט: בסדר העולה או בסדר היורד.
בשולחן ערוך (אה"ע סימן קכו סעיף ד) נפסק להבדין בין מספר ימים למספר שנים: "אחד ועשרים יום", אך שנים בסדר היורד: "בחשבון השנים יכתוב עשרים ואחת, עשרים ושתים ". אמנם, אם כתב מנין המרובה קודם, או להיפך שכתב בשנים מנין המועט קודם – כשר". וכך מקובל גם בכתיבת גיטין, וגם – להבדיל – בכתיבת הכתובּה.
רבי חזקיה ב"ר דוד די סילְוָה, מגדולי רבני ארץ ישראל חולק על השו"ע ובספרו "פרי חדש" שהתפרסם לפני 330 שנה הוא כותב שראוי לנו לספור בעומר עשרים ואחד, וגם בגט ראוי ליכתוב לכתחלה גם בימים גם בשנים מנין המרובה קודם.
כעשרים שנה לפני ה"פרי חדש" עסק בנושא בעל "שיירי כנסת הגדולה", רבי חיים בנבנשתי, מחכמי טורקיה. הוא מסכים עקרונית שיש לאדם לאחוז בלשון הרגילה בפיו ובמקומו, אך הוא נותן משקל רב יותר למנהג.
ומהו המנהג בספירת העומר?
ליהודי תימן (מתפללי הנוסח ה"בלאדי") הסופרים ספירת העומר בארמית, אין שאלה: מכיוון שבארמית אין אלא שיטת ספירה אחת ברור שסופרים בסדר יורד ומקדימים את מנין העשרות, כגון: "האידנא עשרין ושיתא יומי בעומרא דאינון תלתא שבועי וחמשא יומי".
אך שאר עדות ישראל הסופרות את העומר בעברית, סופרים בסדר עולה: "אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם"; "תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם", זאת בניגוד להמשך הספירה שנאמרת בסדר יורד, פירוט מספר השבועות בתחילה ורק אח"כ ציון יתרת האחדות.
יש פוסקים על פי המגן אברהם, שהסדר צריך להיות כמו בלשון הדיבור ולכן דוברי העברית בזמנינו, או דוברי אנגלית, הרגילים להקדים את העשרות, יספרו בסדר יורד: "עשרים ואחד", "עשרים ושנים" וכו'
אך נראה שרוב ישראל מעדיפים את הספירה בסגנון השונה מלשון הדיבור הרגילה: כך מעניקים לספירת העומר לשון ומעמד מיוחדים, וכפי שפתחנו, ספירה זו עוררה אפילו את תשומת ליבה של ילדה בת שמונה.