תגיות: טעמי המקרא, פרשת ראה

מקורות

דברים י"א ל:
הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃
רש"י
הלא המה – נתן בהם סימן.
אחרי – אחר עֲברת הירדן, הרבה הלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי. כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא.
דרך מבוא השמש – להלן מן הירדן לצד מערב. וטעם המקרא מוכיח שהן שני דברים, שננקדו בשני טעמים: אחרי נקוד בפשטא, ודרך נקוד במשפל, והיא דגש. ואם היה אחרי דרך דיבור אחד, היה נקוד אחרי במשרת בשופר הפוך.

רשב"ם דברים י"א:ל'
אחרי דרך – הרי הם כמו שני פשטות, אבל בשביל שטעמו של דרך באות ראשונה נעשה שופר מהפך.

ויקרא כ"ה ח:
וְהָי֣וּ לְךָ֗ יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת הַשָּׁנִ֔ים

שד"ל דברים י"א:ל'
אחרי דרך מבוא השמש – שתלכו אחרי דרך מערב ותמצאום (ראב"ע), ומלת אחרי היא סמוכה, אבל אינה סמוכה למלת דרך לבדה, אבל היא סמוכה לשלש תיבות דרך מבוא השמש, לפיכך מלת מְבוֹא שהיא סמוכה למלה אחת היא בטעם משרת כמו שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים {ויקרא כ"ה:ח'}, ומלת דרך שאינה סמוכה למלת מבוא, אלא לשתי תבות מבוא השמש, הוצרכה להיות בטעם מפסיק (יתיב), כמו שֶׁ֚בַע שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים, ומלת אחרי שאינה סמוכה למלת דרך לבדה, אלא לשלש תיבות דרך מבוא השמש, הוצרכה למפסיק יותר, והוא פשטא (כידוע כי שני מפסיקין רצופים, הראשון מפסיק יותר, וידוע כי היתיב כחו ככח הפשטא), כמו יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים. ורש"י נכשל בהבנת כחם של טעמי המקרא הזה, כי משפטי הטעמים לא היו ידועים יפה בימיו, ויש לתמוה על הרמבמ"ן שהיה מבין בפסוקי הטעמים, ואעפ"כ תרגם כפירש"י, ואחריו המבאר העתיק דברי רש"י ככתבם, ולא העיר עליהם דבר, וכבר פירשתי הענין הזה בבכורי העתים תקפ"ט עמוד צ"ז.

להרחבה:
פרופ' שמחה קוגוט, "המקרא בין טעמים לפרשנות", עמ' 50 – 52