תגיות: פרשת וירא, פרשת לך לך

מקורות

בראשית י"ב:א' "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (יב א).

רמב"ן 

(א) ויאמר י"י אל אברם לך לך – להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים. לשון רבינו שלמה.
ואין צורך, כי משפט הלשון כן: הגשם חלף הלך לו (שיר השירים ב':י"א), אלכה לי אל הגדולים (ירמיהו ה':ה'), קומו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב':י"ג), ורובם ככה.

אבל רבותינו (בבלי יומא ג':) עשו מדרש במה שאמר הכתוב: ועשית לך ארון עץ (דברים י':א'), ועשית לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י':ב'), בעבור שאין המלאכה שלו. והיה ראוי שיאמר כמו שאמור במשכן: ואת המשכן תעשה (שמות כ"ו:א').

ר' יוסף בכור שור
ולפי הפשט: תיקון לשון בעלמא ואינו משמש כלום. כמו: עשה לך תיבת עצי גופר (בראשית ו':י"ד), וכמו: קח לך (בראשית ו':כ"א, שמות ל':כ"ג), וכן הרבה שאינן אלא תיקון הלשון.

רש"ר הירש 

הוספת כינוי השם [כינוי הגוף] ל"הלך" – כדוגמת "וילך לו אל ארצו" (שמות יח, כז), "אֵלְכָה־לִּי אֶל־הַגְּדֹלִים" (ירמיהו ה, ה) וכדומה, וכן "קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי" (שיר השירים ב, י) וכדומה – נותנת להליכה תמיד כיוון מיוחד, מייחד או מבודד.

נצי"ב
לך לך – פירש רש"י 'להנאתך ולטובתך'. והרמב"ן הקשה מכמה קראי דמצוי זה הלשון. ואני תמה, דמה לנו למרחקים, הרי גם בעקידה (להלן כב,ב) כתיב "לך לך". אבל כוונת רש"י, דבכל מקום משמעו 'שיהא בודד במועדו ואין לזרים אתו', ועל זה שייך לשון "לך" — לעצמך. והכי מפרשת הגמרא (כתובות עב,א) במה דכתיב "וספרה לה" (ויקרא טו,כח) — לעצמה, פירוש, שאינה צריכה להראות לחברותיה אלא היא נאמנת. וכן היה בעקידה שאברהם היה הולך בודד במחשבתו, ואפילו הנערים שהלכו עמו לא ידעו דבר. משא"כ כאן שהיה בפרסום רב, ובכל דרכו הוסיף לקחת לבבות בני אדם להלוך עמו כדי לעמוד באמונתו לשם ה', ומשום הכי פירש "לך" — להנאתך. ועוד עיין מה שכתבתי בספר שמות (לד,כז בהרחב דבר).