מוקדש לזכרו של מורנו הרב חיים דרוקמן זצ"ל

הפועל יָלְדָה, מקביל לפועל הִמְלִיטָה בדברי ישעיהו: בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר. (ס"ו:ז). יָלָדָה היא צורת ההפסק, אך הצורה הרגילה היא יָלְדָה.

בספר בראשית, ספר התולדות, מופיעים רוב ההיקרויות של הפועל יָלְדָה.

שלושה הבדלים בהגיית הפועל יָלְדָה, ושם העצם יַלְדָּה, המופיע רק פעם אחת בתורה: קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה [בראשית ל״ד:ד׳].

1. התנועה הראשונה – י' פתוחה או קמוצה בקמץ גדול

2. סוג השווא

3. והעיצור האחרון: דל"ת דגושה או רפויה.

המבטא הישראלי דל במספר תנועותיו, וקמץ גדול נהגה כמו פתח;

הוא גם דל בהבחנות שלו בין דגוש לרפה, ומתוך שש האותיות בגדכפ"ת, מבדילים רק בין בית כף פה,

ולכן דל"ת רפה נהגית כמו דגושה.

לכן, אם רוצים להבחין בהגייה ולהימנע מזוג מילים שוות צליל (הומופוניות), יש לבטא את הפועל בשווא נע "יָלְדה" (בראשית ל, כא) , ואת שם העצם: "יַלְדה" בשווא נח.

אבל יש לדעת שלא מוסכם שאכן יש להניע את השווא שבפועל "יָלְדה" (בראשית ל, כא).

וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן (בראשית ד':כ"ב)

וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃ (בראשית מ"ד (כז)

מומלץ לכל אחד לנהוג כמסורת אבותיו; ובמבטא ישראלי, ללא מסורת אחרת – מומלץ להבחין בין הפועל יָלְדָה בשווא נע, לבין שם העצם יַלְדָּה בשווא נח.

להרחבה, האזינו להרצאתו של ר' שלום כהן אזוג, "השווא שאחר תנועה גדולה – נע או נח?", ביום העיון "תורה ולשון בצָהֳרֵי יום" – ה'תשפ"ג:

יום עיון "תורה ולשון בצָהֳרֵי יום" – ה'תשפ"ג