תגיות: טעמי המקרא, פרשת אמור
מקורות:
ויקרא כא, ד לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃
אין לקרוא 'לא-יטמא בעל, בעמיו'.
רש"י
לא יטמא בעל בעמיו להחלו – לא יטמא לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו. וכן פשוטו של מקרא, לא יטמא בעל בשארו בעוד שהוא בתוך עמיו, שיש לה קוברין, שאינה מת מצוה. ובאיזו שאר אמרתי, באותו שהיא להחלו, להתחלל הוא מכהונתו.
רשב"ם
ולא יטמא בעל בעמיו – שום בעל בעם כהנים לא יטמא לאשתו.
ר' יוסף בכור שור
לא יטמא בעל בעמיו – מצאתי מפורש: כמו לבעל בעמיו, דאפילו לכהן גדול שמת לא יטמא.
ויש לפרש: בעל – כהן קורא בעל, לפי שהוא קדוש.
חזקוני
לא יטמא בעל בעמיו – כתרגומו רבא בעמיה וחסר בית כמו בבעל בעמיו, דוגמא: שבי אלמנה בית אביך (בראשית ל"ח:י"א) ועוד הרבה פי' לא יטמא כהן הדיוט בבעל בעמיו, היינו בכהן גדול שבעמיו, אף על פי שהתרתי לך לטמא לקרובים לא תטמא לכהאי גוונא שאינו קרובך.
דבר אחר: לא יטמא בעל – היינו הכהן בעמיו – אפילו בכהנים חוץ מן הנזכרים.
ר' בחיי
לא יטמא בעל בעמיו – פירש רש"י ז"ל לא יטמא הבעל לאשתו פסולה שהוא מחולל בה מכהונתו.
והרמב"ן ז"ל פירש בעל נכבד, כמו (שמואל ב ו':ב') בעלי יהודה, הנכבדים שביהודה. אמר לא יטמא נכבד בעמיו להקל את כבודו, כי למעלת הכהן בעבור שהוא ראוי להיות הגדול והנכבד בעמיו יזהירנו שלא יחלל מעלתו בטומאת המתים, ודרשו רז"ל בעמיו במת שהוא בתוך עמיו, יצא מת מצוה.
מוקדש לחיי התינוק הכהן, אחיה שָלם, בן שחר ושולמית קוסובסקי, שנפקדו לאחר ח"י שנים של השתדלות, ציפייה ותפילות.
כשם שנכנס לברית כן יזכו הוריו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ובמהרה בימינו, גם לעבודת בית המקדש בטהרה.