תגיות: נקודות עיליות, פרשת בהעלותך
1. ספרי במדבר (ט, י): אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָהׄ – נקוד על הה"א, אפילו בדרך קרובה והוא טמא לא היה עושה עמהם את הפסח
2. אבות דרבי נתן (לד, ה):
עשר נקודות בתורה, אלו הן […] הַנִּסְתָּרוֹת לה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהַנִּגְלוֹת לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ [עַׄד עוֹלָם] – נקוד על לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ ועל ע' שבעַׄד; למה? אלא כך אמר עזרא: "אם יבא אליהו ויאמר לי 'מפני מה כתבת כך?', אומר אני לו: 'כבר נקדתי עליהן'; ואם אומֵר לי 'יפה כתבת!', אעביר נקודה מעליהן".
3. רש"י (פסחים צג, ב ד"ה נקוד): "וְכָל נִיקּוּד – לְמַעֵט הַדָּבָר בָּא; דְּמַשְׁמַע: סַמְּיוּהּ לְהָא תֵּיבָה מֵהָכָא".
השימוש בניקוד לסימון מחיקה נראה כבר במגילות ים המלח.
אכן. אך זהו רק אחד מסוגי הנקודות במגילות.
פרופ' שמריהו טלמון (במבוא שצירף לספר "The ten nequdoth of the torah") הסיק מהממצאים שבמגילות ים המלח שבמסורת הסופרים היהודית שימשו הנקודות לא רק לסמן מחיקה, אלא למטרות רבות: ביסודו של דבר הנקודות משמשות למשיכת תשומת הלב לאיזושהי תכונה טקסטואלית בולטת (כעין הערת "נ"ב"), וזו יכולה להיות: הוראה שיש להוסיף מילה שנעדרת מהטקסט, הוראה לקורא כיצד לבטא את שם ה', הבעת פקפוק באותיות או מילים שאולי יש להשמיטן, או לשנות את סדרן. לפיכך, לא מן הנמנע לפרש נקודות אלה כרומזות לפרשנות מיוחדת, כשיטה הרווחת במקורות חז"ל.