תגיות: פרשת כי תצא, שורש בע"ר
מוקדש לרפואת כל חולי ישראל.
תכלה שנה וקללותיה
תחל שנה וברכותיה.
'לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ' (דברים כד, כ) – תרגום אונקלוס ל"תְפַאֵר" – "תְפַלֵּי".
מהו "תְפַלֵּי" זה?
לפי רש"י, הפֹעַל הארמי "תְפַלֵּי" אינו שונה מכל שאר הופעותיו בתרגום, והואיל והוא מתרגם בקביעות את "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ", הרי ש"תְפַאֵר" היינו "תְבַעֵר" (ואין צורך לכרוך את "תְפַאֵר" לא עם "פֹּארוֹת" ולא עם לשון "פְּאֵר" ותפארת).
האיסור לבעֵר ולְכַלות את הזיתים מן העץ יכול להתאים גם לפשט הכתוב (מצות שכחה) וגם למדרשו (מצות פאה).
"תְפַאֵר" דומה ל"תְבַעֵר" לא רק מבחינת המשמעות אלא גם מבחינת הצליל וההגייה: לשני העיצורים הראשונים בשורשים פא"ר / בע"ר מוצא משותף (פ/ב – עיצורים שפתיים; א/ע – גרוניים). וכך כתב בעל "מרפא לשון" ובעל הכתב והקבלה.
לעומת זאת, רבי נתן בן יחיאל מרומא במילונו "הערוך" כותב שמשמעות שורש פ"ל הוא לשון בדיקה, דכתיב 'לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ' (דברים כד, כ) ומתרגמינן 'לא תְפַלֵּי בתרך'.
לדעתו, אין הבדל בין תרגום תְפַאֵר שתרגם אונקלוס "תְפַלֵּי" לתרגומי ארץ ישראל: "תְבַקְרִינוּן", וכולם התכוונו לתרגם ללשון בדיקה וחיפוש.
כיצד יסביר הערוך את "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" המתורגם "תְפַלֵּי"? הרי כאן מדובר על הריגת רשעים במיתת בית דין וסילוקם מקרב עם ישראל, ולא על חיפוש אחריהם!
נראה להסביר שחל כאן "מעתק משמעות" באופן זה: "וּבִעַרְתָּ" במקורו משמעו (כרש"י) לסַלֵּק, לכַלות ולהעביר מן העולם, אך מכיוון שסילוקם של רשעים לא נעשה בבת אחת, אלא איבודם הוא שיא תהליך ארוך עד לאיתור הפושעים, העמדתם לדין ועד להרשעתם, נקרא כל התהליך על שם סופו, ולכן התרחבה משמעות פעולת ה"ביעור" להורות לא רק על עצם הסילוק וההשמדה, אלא גם על החיפוש, הבדיקה, הדרישה והחקירה על מנת לעשות דין ברשעים ולהעבירם כליל מן העולם. מעתק משמעות זה חל בלשון חכמים, ואולי יסודו כבר בלשון התורה:
בסוף פרשת עגלה ערופה נאמר (דברים כא, ט): "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ", ייתכן שאין כאן רק ציווי להרוג את הרוצח אם יימצא לאחר עריפת העגלה אלא גם ציווי להמשיך לבדוק ולחפש את הרוצח על מנת לבערו מהעולם.