114. שורשים מקראיים לתפילת הדרך – חלק א'

תגיות: , , ,


קישור ישיר לקובץ
Separator

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וכו'". (בראשית כח י-יא).

"תפילות – אבות תקנום", ותקנת תפילת ערבית מיוחסת ליעקב אבינו בצאתו לדרך הארוכה לגלות בחרן, שממנה ישוב לארצו ולבית אביו כעבור יותר משני עשורים.

כהמשך למנהגו של יעקב, תקנו אנשי כנסת הגדולה את תפילת ערבית.

וכשם שאפשר להגדיר את יעקב אבינו כאביה של תפילת ערבית, כך אפשר להגדירו כאביה של תפילת הדרך, שכעבור דורות רבים נתקנה על ידי חז"ל, כמופיע במסכת ברכות. לאחר אותה תפילת ערבית לן יעקב בתחנת היציאה שלו מארץ ישראל, ובבוקר קורא לה בית אל, ואז נודר יעקב ומתפלל תפילה לה' שיהיה עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ [בראשית כ"ח:כ'].

וכך כותב רבי דוד אבודרהם [ברכת הראייה השבח וההודאה]:

הנכנס לכרך בכניסתו אומר יהר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לכרך זה לשלום (ברכות נד) כמו שמצינו ביעקב שהיה מתפלל לשם שיצילהו בדרך ויכנס לשלום למקום שהיה הולך שנא' (ברא' כח, כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול וגו' ואע"פ שהיה צדיק היה מפחד שמא יגרום החטא. נכנס לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום. שגם כן מצינו ביעקב כשהי' בעיר שכם הודה לשם אשר נחהו לשלום שנא' (ברא' לג, יח) ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' וכתיב וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ וגו' …

תפילת הדרך של יעקב נאמרה מיד אחר חלום הסולם שבו הבטיח לו הקב"ה: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת".

ומעשה אבות – סימן לבנים. גם לבני ישראל הובטחה השמירה בדרך בשובם לארץ ישראל: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמׇרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי [שמות כ"ג:כ].

את השמירה בדרך שמצאנו בלשון התורה אנו מוצאים גם בתפילות שבספר תהלים:

בתהלים צ"א: (יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמׇרְךָ בְּכׇל דְּרָכֶיךָ. (יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ. (יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.

ובתהלים קכ"א: ז-ח י"י יִשְׁמׇרְךָ מִכׇּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. י"י יִשְׁמׇר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

לשון פסוק זה שובצה בברכת השכיבנו לאחר ק"ש ערבית ברוב הנוסחים: "וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ…מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".

היה מתבקש למצוא גם בתפילת הדרך לשון זו, שה' ישמור אותנו בדרך, כמו שהבטיח ה' ליעקב, ולזרעו, וכמו שהתפלל יעקב, וכמצוי במזמורי התהלים שהזכרנו.

את פסוקי השמירה בדרך הנ"ל יש נוהגים לומר לאחר תפילת הדרך, אבל בתפילת הדרך עצמה ברוב ככל הנוסחים שלה אין מזכירים כלל לשון שמירה בדרך.

היוצא מן הכלל הוא הנוסח שכותב רבי אליעזר פאפו בספר חסד לאלפים [או"ח, סימן קי]: רבון העולמים יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותשמרנו לשלום.

Separator

על המיזם הקולי "נפש יהודית"

בי"ז באב ה'תשפ"א, למחרת הלוויתה של חמותי, יהודית בת מנחם מנדל, לאחר תפילת שחרית, אמרתי בבית האבל דבר תורה לשוני קצר לאחר תפילת שחרית.
מכאן צמח הרעיון להמשיך בסדרה זו, ולשם כך הקמתי קבוצת ווצאפ שקטה שבה נשלחת מדי פעם הקלטה של הגיג קצר על לשון הקודש.

תגובות, רעיונות נוספים וכל משוב – ניתן לשלוח מדף יצירת קשר.

לארכיון ההקלטות שנשלחו עד כה: לחצו כאן

להצטרפות לקבוצת ה-WhatsApp שלי: לחץ כאן

Separator

כתיבת תגובה

Separator