אליהו הנביא, הוא הנביא שבדרך: המלאך השלוח אלינו, לשמרנו בדרכים, ובדרך לגאולה.
כך אומר אחרון הנביאים, מלאכי (ג א): הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָ-אוֹת:
ואת נבואתו חותם במילים (פרק ג פסוק כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
הדברים ערוכים כלשון התורה (שמות פרק כג פסוק כ): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:

אנו פוגשים את אליהו לא מעט בדרך :
כך מספר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד א).
וכך מובא במדרש תנחומא (ורשא) פרשת וילך סימן ב ד"ה (ב) אמר אליהו זכרונו לברכה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד והיה מלעיג לי…
גם בתקופת חייו עד שעלה השמיימה אנו מוצאים במקרא את אליהו פעמים רבות הולך בדרך, כגון: וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ (מלכים א פרק יח פסוק ז). וכך אומר לו מלאך ה' תַּחַת עץ הרֹתֶם בדרכו לחורב: (מלכים א י"ט:ז'): וַיָּשׇׁב מַלְאַךְ י"י שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ.
ובהסתלקותו נאמר עליו ועל אלישע (מלכים ב ב' יא): וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם.
מדרך זו האחרונה, דרכו האחרונה של אליהו, לומדים חכמינו ז"ל שיש לדבר דברי תורה בדרך.
סוטה מט ע"א
וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא בַּר יְבֶרֶכְיָה שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה רְאוּיִן לִישָּׂרֵף בָּאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְגוֹ' טַעְמָא דְּאִיכָּא דִּיבּוּר הָא לֵיכָּא דִּיבּוּר רְאוּיִן לִישָּׂרֵף

בתלמוד הבבלי במס' ברכות (כ"ט ע"ב) במהלך הסוגיה של התפלה הקצרה שמתפלל מי שמהלך במקום סכנה, מובאות המלצות של אליהו הנביא שבדרך, שאחת מהן היא להתפלל תפילת הדרך.
אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא:
לָא תִּרְתַּח וְלָא תִּחְטֵי לָא תִּרְוֵי וְלָא תִּחְטֵי וּכְשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וָצֵא
מַאי הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וָצֵא אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא זוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ וְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא כׇּל הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ מַאי תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדַי וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם לִישַׁתֵּף אִינָשׁ נַפְשֵׁיהּ בַּהֲדֵי צִבּוּרָא הֵיכִי נֵימָא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְכוּ'

הנה תרגום הגמרא לעברית:
אמר [לו] אליהו לרב יהודה אחיו של רב סלא החסיד: לא תרתח כלומר אל תכעס
ולא תחטא. לא תרוי כלומר: אל תשתכר ולא תחטא.
ועכשיו עובר אליהו לעברית:
"וכשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא"
כלומר: התייעץ, בקש רשות, מה', בוראך, ואז צא לדרך
ומבארים:
מאי [מה] המלך בקונך וצא? אמר ר' יעקב אמר רב חסדא: זו היא תפלת הדרך.

ייתכן שמא כל ההמלצות נאמרו מפי אליהו כלפי הסכנות בדרכים:
כשם שיוסף מזהיר את אחיו "אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ", וכפי שביאר המהר"ל, גור אריה, כי הרגזנות בדרך מביא לידי סכנת הדרך – כך גם אליהו הנביא מלמד לא לרתוח, לא לכעוס, לא להילחץ ולא לרגוז בַּדָּרֶךְ! סבלנות בדרכים!

גם ההמלצה השניה מתאימה בהחלט לדרכים: לָא תִּרְוֵי וְלָא תחטא – נהיגה בשכרות היא מתכון לחטאים רבים.

אם כן, למדנו מאליהו הנביא שבדרך, עשה ולא תעשה בדרכים:
במקום כעס ושכרות המסלקים את הדעת והשליטה, יש להתחזק בדרכים בתורה המתאימה לדרך ובתפילת הדרך.