תגיות: גרירה לשונית, תפילת הדרך, תצורת הפועל
דרך המלך היא להתפלל "וְתִסְמְכֵנוּ לשלום", בבניין קל, ולא "וְתַסְמִיכֵנוּ לשלום", בבניין הפעיל.
ואולם, הנוסח המוקשה "וְתַסְמִיכֵנוּ" מתועד במקורות רבים. כך מעתיקים רס"ג, רי"ף, ראבי"ה, סמ"ג, רבינו ירוחם, אבודרהם ועוד.
סידור רס"ג, בחלק מנוסחיו: ותחזירני לשלום ותסמיכני על שלום
רי"ף: שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמיכני לשלום ותחזירני [לביתי] לשלום
ראבי"ה "כך תוליכני לשלום ותסמיכני לשלום ותצעידני לשלום"
אבודרהם: ותצעידנו לשלום ותסמיכנו לשלום ותחזירנו לביתנו לשלום.
וכך מעתיקים חלק מהפוסקים האחרונים, כמו מהרי"ץ בתכלאל שלו (וכה"ח סופר), וכך מודפס בסידורי תימן.
קשה לדחות נוסח מוקשה זה כשיש לו עדים רבים ובסיס איתן,
ולפי ההקשר מסתבר לחדש משמעות נוספת ל"הִסְמִיךְ" בבניין הפעיל דהיינו "היה לסֶמֶךְ ולתֶמֶךְ, לְמִשְׁעָן ולעזרה" — כמו "סָמַךְ" בבניין קל.
מסתבר שחלה כאן "גרירה", ובלשון הקדמונים "זיווג המילות",
כלומר: הפועל "וְתִסְמְכֵנוּ" הושפע מהפעלים הסמוכים בבניין הפעיל "ותצעידנו… ותחזירנו" והפך ל"וְתַסְמִיכֵנוּ" [הצעת אדם בן נון].
תופעת ה"גרירה" הלשונית מוכרת בכל רובדי הלשון העברית, וכבר בלשון המקרא אנו מוצאים פעלים שבגלל השפעה סביבתית צורתם משתנה.
לכן מסתבר שפירוש נוסח תפילת הדרך "וְתַסְמִיכֵנוּ לשלום" זהה ל"וְתִסְמְכֵנוּ לשלום".
[וצ"ע אם לעדכן זאת במילונים. ]
