תגיות: גאולת הדיבור, הזכרת גשמים, חג הפסח, חינוך לשוני, פרשת מצורע, פרשת תזריע, שמירת הלשון
מוקדש לזכרו של קרוב משפחתי וידידי, ר' דב שבתי (ברי) בן יהושע לייב ועטל גרינסטון, שנלב"ע בכ"ט ניסן תשפ"ג
גלות מצרים התחילה מדיבור של לשון הרע: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז ב), ומכאן התגלגלו הדברים למכירת יוסף ובסופו של דבר לירידת בנ"י לגלות מצרים.
התיקון לחטא הדיבור הוא חג הפסח – החג שבו "פה סח", כמו שמוזכר בשער הכוונות (פסח, דרוש ה'): הפה שלנו מַרבה לשוחח בשבחו של הקב"ה בליל הסדר, תוך חיבור רב-דורי של אבות וארבעה בנים, בעלי בתים ואורחים שונים בחבורה אחת. בכך מתקנים את חטא הפה שגרם לפירוד ולגלות מצרים.
שמירת הלשון ותיקון הדיבור מתבצעים גם בהגדה של פסח בליל הסדר, גם בספירת העומר, גם בקריאת דיני הצרעת בפרשות תזריע ומצורע, וגם בתפילה: בכל תקופה זו החל מיו"ט ראשון של הפסח, מרגילים את לשוננו בדיבור עם רבש"ע לתפילה חדשה, ללא הזכרת גשם וללא בקשת מטר.
ומה דין מי שטעה והזכיר שה' הוא "מוריד הגשם" בקיץ?
כיוון שבקיץ אין שבח בהורדת גשם, חייב לחזור ולתקן לשונו. ובכך שחוזר ואומר את ברכת "מחיה המתים" בלי הזכרת "גשם" – ביטל אמירתו ותיקן את טעותו.
במקרה של ספק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא – עד 30 יום בחזקת שהזכיר הגשם כפי ש"רגל על לשונו", וצריך לחזור.
כמה ערכים ויסודות למדנו מכאן:
יש חשיבות לכל מילה שאנו מוציאים מפינו. אבל יש גם ערך לשתיקה, לאי האמירה.
לומדים מכאן על גמישות המוח, שיכול לעקור הרגלים, ולקנות במקומם הרגלים חדשים ודיבורים מתוקנים תוך זמן קצר.
וכמובן – יסוד התשובה: למי שחושב ש"ככה מדברים וזהו", או "אני מדבר כך ולא תשנו אותי" — יש כאן מסר חשוב של "חינוך לשוני": אפשר לתקן!