תגיות: בינוני, גזרת ל"י, לשון התפילה והברכות

צורות הבינוני ברוב הגזרות, כמו שומר, רופא ומפליא – מנוקדות בניקוד קבוע, בין כשהן מתפקדות כשם ובין כשמתפקדות כפועל, ורק ההקשר עשוי ללמד אם הבינוני מתפקד בתור שם או בתור פועל.

וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר [שמואל א י"ז:כ] – ש"ע. וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. [שמואל א א':י"ב] – פועל.

ואולם בצורות בינוני בגזרת ל"י, כלומר שאות השורש האחרונה היא י', כגון: בונה, קונה, ועושה, ישנה דרך נוספת להבחין בין הפועל לבין השם.

בינוני המשמש כפועל מסתיים תמיד בניקוד סגול, כגון: בונֶה, קונה, עושה. אבל שם העצם מנוקד כשהוא נפרד בסגול, אבל כשהוא נסמך משתנה ניקודו לצירי, כגון:

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. בסגול [איוב כ"ה:ב] לעומת עֹשֵׂה פֶלֶא. בצירי [שמות ט"ו:י"א]

וַיְהִי בֹּנֶה עִיר… בסגול [בראשית ד':י"ז], לעומת: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם י"י נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. בצירי [תהלים קמ"ז:ב].

הוא קוֹנֶה עכשיו, קוֹנֶה (נ' בסגול) הוא פֹעַל בזמן הווה;

גם שם העצם בנפרד כמו "הַקֹּנֶה הזה", מנוקד בסגול (ויקרא כ"ה:כ"ח הַקֹּנֶה);

ואילו "קֹנֵה" (נ' בצירי) הוא שֵם נסמך, כגון בצירוף הסמיכות: "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". (בראשית י"ד:י"ט)

לדיון זה יש השלכה מעשית ויומיומית בלשון התפילה:

האם חתימות 19 הברכות של תפילת 18 כוללות שמות או פעלים?

למשל, בא"י חונן הדעת – האם מברכים את ה' שהוא חונן עכשיו דעת, כלומר חונן הוא פועל בזמן הווה, או שהוא שם: מברכים את ה' שהוא החונן דעת, ללא ציון זמן מסוים.

קשה להכריע.

אבל בחתימות הברכות שיש בהן פעלים מגזרת ל"י מוכרחים להכריע, האם לנקד בצירי או בסגול.

בברכת "מחיה המתים" ובברכת "בונה ירושלים", יש טוענים שה' אינו מחייה את המתים עכשיו, ואיננו בונה ירושלים עכשיו, ולכן יש לנקד בצירי, בתור שם נסמך, וכמו בתהלים – בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם י"י.

אבל הניקוד הנפוץ בסידורים הקדמונים הוא בסגול (וכך אומרים עד היום יהודי תימן: מחיֶה המתים), כלומר כפועל בהווה, ולפי זה יש להסביר שבכל עת פועל ה' ומקדם גם את תחיית המתים וגם את בניין ירושלים.

אשרי הזוכים לראות זאת בפועל.

מוקדש לזכרו של מוישהל'ה דער זינגער, החזן ר' משה שמעון קראוס ז"ל,
אוד מוצל מאש, החזן הצבאי הראשי הראשון, שנלב"ע בגיל מאה, ומובא היום לקבורה בארץ החיים.
תנצב"ה.

קראו וצפו כאן.