תגיות: דגש קל, מנחם בן סרוק, פרשת ויצא, פרשת וישב, פרשת חוקת, פרשת פרה, ר' אליהו מזרחי, ר' יונה אבן ג'נאח, רד"ק, רש"י, שורש פת"ל, שורש צמ"ד

מוקדש לזכרו של מורי ורבי הרב משה צוריאל זצ"ל

וְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין⁠־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא. (במדבר י"ט:ט"ו)

מבואר כאן שכלי אינו נטמא באוהל המת אם הוא סגור בכיסוי מהודק והרמטי; אך אם המכסה, הנקרא צמיד, אינו פָתיל, כלומר איננו כרוך וקשור בחוט, פְתיל – טָמֵ֖א הֽוּא.

התורה עוסקת כאן בכלים הרגילים בזמן התורה (דעת מקרא), כלי חרס, שעליהם נאמר "וְכׇל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ" (ויקרא יא, לג), כלומר כלי חרס יכול לקבל טומאה רק דרך "אוירו", כלומר חללו הפנימי הפתוח, ולא מיטמא "מגבו" כלומר מצִדו החיצוני.

הערה נקודתית לקריאה מדויקת: כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין⁠־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו

פָת֔וּחַ – ללא דגש, שפתות הפה מעט פתוחות, ואילו צָמִ֥יד פָּתִ֖יל – עם דגש קל, הפה סגור וחתום.

סימן זיכרון זה יכול להועיל למי שאינו זוכר את התנאים לדיגוש קל ולרפיון האותיות בגדכפ"ת.

ועתה נברר: מה משמעות צָמִ֥יד פָּתִ֖יל?

מנחם בן סרוק במילונו, המחברת, חיבר יחד ביטוי זה עם ההסבר לשמו של נפתלי: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם־אֲחֹתִי גַּם־יָכֹלְתִּי (בראשית ל':ח'). כלומר, "חיבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים" (כניסוח רש"י).

ועל פי זה כותב רש"י בפרשת פרה (במדבר י"ט:ט"ו): פתיל – לשון מחובר בלשון ערבי, וכן: נפתלי אלהים נפתלתי עם אחתי (בראשית ל':ח') – נתחברתי עם אחותי. ע"כ.

ואולם בפרשת ויצא חלק רש"י על מנחם: ואני מפרשו: לשון עקש ופתלתל (דברים ל"ב:ה'), נתעקשתי והפצרתי עתירות ונפתולים למקום, להיות שוה לאחותי.

הרא"ם, ר' אליהו מזרחי, דן בשאלה אם שני ביאורי רש"י חלוקים רק בפירוש המילה פתיל או גם בפירוש המילה צמיד.

עכ"פ, צ"ע למה רש"י שינה דעתו, ומהי מסקנתו.

ר"י אבן ג'נאח מסביר שכל הוראות השורש פת"ל הכל עקשות והתמדה על הדבר ושקידה עליו, ומזה הענין (צמיד) פתיל עליו – כלומר שוקד עליו ודבק בו; נפתולי אלהים (בראשית ל':ח') – כלומר מריבה גדולה, ובעבור גודלה ייחסה אותה אל האלהים.

לדעתו קשורים לשורש זה חפצים שעניינם היצמדות והידבקות כמו פתיל תכלת (במדבר ט"ו:ל"ח) שהוא חוט, וגם חותמך ופתילך (בראשית ל"ח:י"ח) שלדעת ר"י אבן ג'נאח הוא חגורה.

לעומתו, סובר רד"ק שפָּתִיל, פירושו חתיכת בגד קטנה. ובדומה ללשון המשנה (שבת ב':ג') פתילת הבגד. לדעתו פְתִילֶךָ (בראשית ל"ח:י"ח) של יהודה הוא בגד, אדרת או צניף שעל ראשו.

לדעת רד"ק, הקשר הסמנטי בין ההוראות השונות של שורש פת"ל הוא ענין העיוות וההיפוך, כי החוט כשהוא שזור הוא מעוות. וכן הבגד שנעשה מן החוטים השזורים.

ר"י אבן ג'נאח ורד"ק נחלקים גם בביאור צָמִיד פָּתִיל. לר"י אבן ג'נאח: המכסה הנקרא צמיד, הוא פָתיל, קשור בפְתיל. ולרד"ק פירושו להפך: שהפָּתִיל דהיינו חתיכת הבגד, צמודה ודבוקה על הכלי לסותמו.

מקורות להרחבה:

1. וְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין⁠־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא. (במדבר י"ט:ט"ו)
2. אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ כֻּלָּם גִּבּוֹרִים. (ירמיהו ה':ט"ז)
3. כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן. (תהלים ה':י')
4. שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי. (איוב כ"ט:י"ט)

טור הפירוש הקצר במדבר י"ט:ט"ו
פתוח – ד' במסורה וכל כלי פתוח. שרשי פתוח אלי מים. קבר פתוח גרונם. אשפתו כקבר פתוח. היינו דאמרו ד' מדות בכלי חרס ניקב ככונס משקה נפסל מלקדש בו מי חטאת והיינו כלי פתוח האמור כאן אצל מי חטאת שאינו חשוב כלי. ועדיין כלי הוא לענין זרעים. ניקב כשורש קטן כלוף (פי' הוא מאכל עורבים) דהיינו מין קטניות טהור הוא לענין זרעים שאם היו זרעים זרועים בעציץ נקוב אינו מקבל טומאה והיינו שרשי פתוח אלי מים. ועדיין כלי הוא לענין זיתים. ניקב כמוציא זית טהור מסתם כלי חרס העומד לזיתים והיינו פתוח גרונם דסתם אכילה בכזית. ועדיין כלי הוא לרמונים. ניקב כמוציא רמון טהור מכלום והיינו אשפתו כקבד פתוח כלומר כשניקב כרמון ופתוח כמוציא רמון זורקין אותו לאשפה ואין שם כלי עליו עוד.

מחברת מנחם
פתל – וקצץ פתלים (שמות ל"ט:ג'), על פתיל תכלת (שמות כ"ח:ל"ז), פתילים כמשמעו. ויתכן להיות מגזרתו, אשר אין צמיד פתיל עליו (במדבר י"ט:ט"ו), ועצת נפתלים נמהרה (איוב ה':י"ג), נפתולי אלהים נפתלתי (בראשית ל':ח').

רש"י במדבר י"ט:ט"ו:
וכל כלי פתוח – בכלי חרש הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו. לפיכך אם אין מגופת צמדתו פתולה עליו יפה בחיבור – טמא הוא. הא אם יש צמיד פתיל עליו – טהור. פתיל – לשון מחובר בלשון ערבי, וכן: נפתלי אלהים נפתלתי עם אחתי (בראשית ל':ח') – נתחברתי עם אחותי.

רש"י בראשית ל':ח'
נפתולי אלהים נפתלתי – מנחם בן סרוק פרשו במחברת: צמיד פתיל (במדבר י"ט:ט"ו), חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים.
ואני מפרשו: לשון עקש ופתלתל (דברים ל"ב:ה'), נתעקשתי והפצרתי עתירות ונפתולים למקום, להיות שוה לאחותי.

ר' אליהו מזרחי במדבר י"ט:ט"ו:
פתיל לשון מחובר בלשון ערבי וכן נפתולי אלהים נפתלתי נתחברתי.
וגבי נפתולי אלהים נפתלתי, פי' שמנחם בן סרוק הוא שפירש נפתולי אלהים נפתלתי מלשון חבור אבל אני מפרשו לשון עקש ופתלתול נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים למקום. אבל בחולין [כה ע"א] פיר' גבי הא יש צמיד פתיל עליו טהור שמצומדת מגופתו עליו לפיו יפה. פתיל מגופה [בדפוסים שלנו. מגופו:]. ושני המאמרים הללו הם חלוקים בפירוש פתיל בהכרח, שכאן פירוש פתיל לשון מחובר ושם פי' פתיל מגופה, אבל פירוש צמיד יחוייב לומר שממה שפירש פתיל מחובר יתכן לפרש צמיד מגופה ויהיה פי' אשר אין צמיד פתיל עליו שאין מגופתו מחוברת לפיו יפה, וממה שאמר פתיל מגופה יחוייב לפרש צמיד לשון חבור ויהיה פי' אשר אין צמיד פתיל עליו שאינו מחובר מגופתו לפיו יפה ויהיו המאמרים הללו חלוקים גם בפי' צמיד, או יתכן שבפי' צמיד שני המאמרים מורים שהוא מלשון חבור מגזרת הנצמדים לבעל פעור, רק שהמאמר שפירוש פתיל מחובר יחוייב לפרש שצמיד מורה על המגופה וקורא המגופה צמיד להיות' מחוברת תמיד עם פי הכלי וזהו שכתוב כאן אם אין מגופת צמודתו פתולה עליו כלומר שאין המגופה שהיא צמידתו הנצמדת בו תמיד מחוברת עליו בפיו יפה, והמאמר שפי' פתיל מגופה יחייב לפרש שצמיד כמשמע[ו] [ה](מ)לשון ממש ופי' אשר אין צמיד פתיל עליו שאינה מחוברת מגופתו לפיו יפה:

ר"י אבן ג'נאח
שורש פתל
…וענין הכל עקשות והתמדה על הדבר ושקידה עליו ממנו מה שהוא בעקשות כמו נפתל ועקש וממנו מה שהוא בישוב והעיון בעצה כמו ועצת נפתלים נמהרה. ומזה הענין נאמר אשר אין צמיד פתיל עליו (במדבר י"ט:ט"ו) כלומר שוקד עליו ודבק בו ובדברי רבותינו ז"ל (משנה כלים י':ב') אין מקיפים לא בעץ ולא בעפרת מפני שהוא צמיד ואינו פתיל כלומר אינו דבק בטוב בו. וממנו נפתולי אלהים (בראשית ל':ח') כלומר מריבה גדולה ובעבור גדלה יחסה אותה אל האלהים. פתיל תכלת (במדבר ט"ו:ל"ח) חוט וקבוצו וקצץ פתילים (שמות ל"ט:ג'). חותמך ופתילך (בראשית ל"ח:י"ח) כמו חגורה.

רד"ק
שורש פתל
…אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל (במדבר י"ט:ט"ו), פירוש חתיכת בגד קטנה. ודומה לו בדברי המשנה (משנה שבת ב':ג') פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה. וכמוהו לפי דעתי חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ (בראשית ל"ח:י"ח), רוצה לומר אדרתו או הצניף שעל ראשו. וכן דעת המתרגם שתרגם שׁוֹשִׁפָּךְ, ותרגום וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ (מלכים א י"ט:י"ג) בְּשׁוֹשִׁיפֵיהּ. ותרגום הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת (ישעיהו ג':כ"ב) כִּתּוּנַיָא וְשׁוֹשִׁיפַיָא, ותרגום וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה (דברים כ"ב:י"ז) וְיִפְרְסוּן שׁוֹשִׁיפָא. פְּתִיל הַנְּעֹרֶת (שופטים ט"ז:ט'), פְּתִיל תְּכֵלֶת (שמות ל"ט:ל"א), חוט כפול ושזור. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ספרי פ' שלח לך) פתיל שיהיה טווי ושזור. והקבוץ וְקִצֵּץ פְּתִילִם (שמות ל"ט:ג'). וכן חותמך ופתילך, לדעת קצת המפרשים. והנכון מה שכתבתי בו. וכל הנכנס תחת השרש הזה הוא ענין אחד ענין העוות וההפוך, כי החוט כשהוא כפול ושזור הוא מעוות. וכן הבגד שנעשה מן החוטים השזורים.

שורש צמד
… הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כ"ה:ה'), וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כ"ה:ג'), ענין חבור ודבוק.
והתאר: אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו (במדבר י"ט:ט"ו), פירוש שאין חתיכת בגד דבוקה עליו לסתמו, כי כלי חרס מטמא מתוכו ולא מגבו. ונקרא צמיד החלי [=תכשיט] שעל היד לפי שהוא מחובר בה תמיד …

רש"ר הירש במדבר י"ט:ט"ו
וכל כלי פתוח וגו' – כבר למדנו מלשון "וכל אשר באהל" שבפסוק הקודם, שכל דבר הראוי לקבל טומאה – וכלים בכלל – נטמא באוהל המת. אולם כאן מדויק מלשון הפסוק שכלי אינו נטמא אם הוא סגור בכיסוי מהודק. נמצא שאנו עוסקים כאן בכלי היכול לקבל טומאה רק דרך חללו הפנימי הפתוח ["אוירו"], "שטומאתו קודמת לפתחו" (חולין כה.): הטומאה כביכול מחכה לפתיחת פתח, משום שאין הכלי נטמא מצדו החיצוני ["מגבו"]. נמצא שאנו עוסקים כאן בכלי חרס, שעליו כבר נאמר (ויקרא יא, לג) שהוא מיטמא מאווירו ואינו מיטמא מגבו.
אם כלי חרס סגור בכיסוי מהודק, "אשר צמיד פתיל עליו" – וכתוצאה מכך הטומאה אינה יכולה להגיע לחללו הפנימי – הוא נשאר טהור באוהל המת, ומגן על מה שבתוכו מפני הטומאה: כלי חרס "מציל באוהל המת" (עיין ספרי).

משיעוריו של הגאון רבי יצחק ישעי' ווייס שליט"א גאב"ד נוה אחיעזר – בני ברק, פירוש 'פָּתִיל' לפי רש"י ורמב"ם ועוד – ראו בהערות 1, 2 בקישור זה:
34_22_23_77.pdf (beinenu.com)