תגיות: הטעמה, מלעיל, מלרע, נסוג אחור, פרשת עקב, פרשת ראה, פרשת שופטים, שורש נת"ן
פרשת ראה מסתיימת בפסוק (דברים ט"ז:יז): אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת י"י֥ אֱ-לֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃
והפסוק הבא אחריו הוא: שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר י״י֧ אֱ-לֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃
צירוף המילים "נֹתֵן לְךָ" ו"נֹתֵן לָךְ" מופיע כשלושים פעמים ובכולם טעמו של הפועל בהווה "נֹתֵן" מלרע, ואין הטעם נסוג אחור.
[החריג היחיד (למחצה) בדברים ט"ו:ד': אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ י"י֔ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ י"י֣ אֱ-לֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃]
לעומת זאת, בכל 7 ההיקרויות שבהן מצטרף הפועל בעבר, נָתַן, למילת היחס "לְךָ", או "לָךְ" בהפסק, הטעם נסוג אחור: "נָֽתַן־לְךָ֖" ו"נָֽתַן־לָֽךְ".
[כולל דברים כ"ח:נ"ג לפי הר"מ ברויאר: בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖]
כיו"ב, בדברים ח':י': וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־י"י֣ אֱ-לֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃
מוקדש לזכרו של מורי ורבי הרב משה צוריאל, זצ"ל,
משה אמת ותורתו אמת,
תוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ,
בכלליה, בפרטיה, בדקדוקיה, ובאותיותיה.
נלב"ע: כ"ד באב ה'תשפ"ג
הנה קישורים להאזנה ולצפייה של שיעור הרב צוריאל על חשיבות לשון הקודש והדקדוק בה, בערב העיון "לשון ותורה בחנוכה" (ה'תשפ"א):
מענה לשון – אוריאל פרנק – הקלטות ערב העיון "לשון ותורה בחנוכה" – ה'תשפ"א – מושב שני (maanelashon.org)
דגש חזק וחשוב – מושב ב' | בינינו – מערכת שיעורי תורה לצפייה (beinenu.com)